5 דרכים להעלות את הדימוי העצמי של ילדים עם רגישות חושית •

מהי רגישות חושית?

רגישות חושית היא שם כללי ליכולת לקויה או חלקית לעבד אותות וסימנים שמקיפים אותי. בעזרת החושים, לדוגמא, חוש הריח- ריח ריקבון מסמן לאדם שמשהו לא בריא מתרחש בקרבתו. זה יכול להיות ארוחת צהריים עם ריח מעופש או חלב מקולקל. חוש הריח שלי עוזר לי לתרגם את הריח המבחיל לתחושת איום מספיק יעילה כדי שאזרוק את החלב והאוכל המקולקל לפח. במקום זה אצא לחפש לי מזון שמריח באופן מגרה ווכל אותו בתאווה לבריאות שלמה.

הריח הטוב כמו הריח הרע הוא בעצם מידע שאנחנו קולטים באופן שוטף 24/7 מהסביבה ומגופנו.

הנה כמה דוגמאות נוספות לגירויים תחושתיים מהסביבה המתקבלים בו-זמנית ובמקביל:

אור השמש בצהרי היום, מגע הבגד על הגוף וגם רעש מעבודות הבניין הסמוך אלינו, רוח מלטפת, תחושת רעב, ריח שירותים ציבוריים שאנחנו חולפים על פניו, מטהר אוויר דחוס מידי או בושם עדין שמזכיר לנו נשכחות.

אבל כמה קשה זה לכמת רעש מכבי אש ומשטרה לכדי תיאור מילולי שמעביר את התחושה של הצלילים האלו?

לדייק בכמה מילים את התחושה הדוחה של ריח נוראי שממש גורם לכם לרצות להקיא?

זה לוקח זמן לחשוב על זה. זה קשה להעביר תחושות ודקויות כאלו במילים. בטח לא כאתה ילד ומרגיש שאף אחד לא מבין אותך.

אז הילדים הרגישים והחכמים שלכם כבר הבינו שזה מסובך לדייק ולכן הם עברו לתוכנית פעולה ב' – להתנהג בדרך שאתם תהיו חייבים לעצור ולברר מה עניינים איתם. כמו הריח החמוץ של החלב שזרקתם לפח. איזה מזל שהיה סימן ברור למשהו לא תקין שמחייב אתכם לצאת לפעולה!

אבל!!!! ילדים עם רגישות חושית מוגברת מגיבים בעוצמה או באינטנסיביות רבה מדי לגירוי שנראה לנו 'קל' או כזה שילדים אחרים מגיבים אליו אחרת או באופן שאינו הולם את הסיטואציה.

רגישות חושית מוגברת עבור ילדים אלו הוא קושי אמיתי לווסת את התגובה שלהם לגירויים מהסביבה.

יש ילדים המגיבים לגירויים חושיים באופן "מוגזם". הם נמצאים ברגישות יתר, או לחילופין – ילדים המגיבים בתגובה מוחלשת, והם נמצאים בתת תגובתיות לגירוי חושי.

עבור ילדים הסובלים מתגובתיות יתר לגירוי חושי, כל יציאה מהבית לעולם היא איום שפעמים רבות מסתיים בהתפרקות. כלומר – בהצפה. עצם המחשבה על יציאה החוצה שתביא להצפה חושית היא מלחיצה, ולפעמים משתקת אותם.

למה זה מפחיד אותם?

ניסיון העבר לימד אותם מה קורה כשהם נאלצים להתמודד עם גירויים רבים מדי והזיכרון הזה מכאיב מדי. הם יעשו הכל כדי שזה לא יקרה. לכן הם מגיבים בהימנעות, בהצבת תנאים, ב "חוקים״ שהם ממציאים באותו הרגע, הם ימשכו זמן ועוד. עוד חוויה של רגישות תחושתית מוגברת מאיימת עליהם עד כדי כך שהם מעדיפים הורים כועסים (מכל החוקים והבקשות שהם מערימים עלינו בדרך ל…) רק בשביל הסיכוי שאותו מפגש לא נעים יקרה להם.

ילדים לא תמיד יודעים לתת מילים מדויקות לתחושות (גם אנחנו המבוגרים לא תמיד יודעים לומר בדיוק את התחושות שלנו, נכון?) ולפעמים המילים המדויקות שלהן לא מובנות לנו. בין אם המילים לא מדויקות או לא מובנות, או שלא יודעים לומר מה בדיוק מלחיץ: רעש המוזיקה, קהל גדול, הבגדים החגיגיים… רגישות תחושתית מוגברת היא תחושה של חוסר אונים ולחץ מתגבר בפנים עד שכל מה שלא מוכר שווה ערך למפחיד ולא בטוח עבורם.

הם מצפים למצבים מאיימים שיגררו הצפה נוספת, וכל הצפה כזו מהווה איום ממשי על תחושת הערך העצמי שלהם. ילדים רגישים ערים לניואנסים ומורגלים בקבלת ביקורת חיצונית. המצבים האלה מאירים אותם (שוב) באור שלילי בעיני הסביבה. לכן חשוב להכיר ולהבין את המונח רגישות תחושתית מוגברת.

מאחורי הקלעים – עיבוד חושי תקין

עיבוד חושי במצב תקין מסדר את כל המידע שמתקבל מאחורי הקלעים, באוטומט. בשקט הוא מסנן, מנפה, מתייק, מעבד נתונים ומארגן את הפריטים השונים כדי שנוכל לתפקד ולחיות בעולם בדרך הרמונית. שלא נתעורר כל בוקר ליום חדש, מלא גירויים ומסיחי דעת עד כדי הצפה.

הגוף שלנו, מכונה יעילה וחכמה שהיא מתפקדת כ "מאחורי הקלעים" של הצגת בכורה והשחקנים הראשיים הם אנחנו. טאלנטים שלא מתעסקים במה שקורה מאחורי הקלעים. זה לא תפקידנו. תפקידנו כשחקנים הוא להיות בפרונט, בשיא שלנו, יעילים, חברותיים, מנהלים. החיצוניות של התנהלות בשגרה מנוהלת ע"י מספר גורמים כשהחשוב בהם הוא המוח. יש לו תפקידים נרחבים כדי לשמור על הטאלנט שלו בשיא מבלי להטריד אותו.

את המידע מהגוף ומהסביבה המוח מסנן, מתעדף אותו, מקדם תגובה וכך מאפשר לנו לעשות דברים.
לדוגמא: לעבור ממצב אחד של כתיבה, למצב אחר – להכין לילדים צהריים, לענות למייל בין לבין.
להקשיב לפודקאסט תוך כדי נהיגה ועוד.

בזכות "מאחורי הקלעים" תקין אנחנו לא מוצפים בתחושות על כל צעד שלנו. כמות המידע שמתקבל בו זמנית הוא אדירה.

לדוגמא: כשאנחנו עולים על הכביש עם האוטו – אורות, צבעים, ריחות ורעשים – את חלקם הגדול נסנן עד כדי התעלמות. אל החלק הרלוונטי של תנועת המכוניות סביבנו וקצב ההתקדמות שלנו (מערכת חושים וסטיבולרית) נתייחס ברצינות, כמובן. כך בכל דבר שאנחנו עושים מרגע לידה עד המוות.

המידע מגיע אל המוח מהקולטנים (הסנסורים השונים), והמוח מייצר פירוש הולם ותגובה רצויה. אצל אנשים בעלי רגישות תחושתית המוח אמנם מקבל את המידע מהסביבה, אבל הוא מפרש את המסרים הללו בצורה שונה ומארגן תגובה שאינה הולמת את עוצמת הגירוי.

התהליך של עיבוד המידע, פירוש המידע והפקת תגובה נקרא "ויסות". ויסות המידע שמגיע ממערכות החושים השונות בגוף זו משימה מורכבת, שרובנו עושים ללא כל מחשבה. עם זאת, עבור 10%-15% מהאוכלוסייה התהליך הזה נע בין "מורכב" ועד "משתק".

ביטוי התנהגותי של רגישות חושית מוגברת

מה בין ההתנהגותי לחושי? אצל ילדים עם קשיים בוויסות החושי, נבחין ברגישות חושית מוגברת באופן בו הם מתנהגים, בהתנהגות שהיא יוצאת דופן.

משהו שונה בהתנהגות של הילד שאי אפשר בדיוק להצביע על מה שונה אבל אין ספק שיש "משהו" אחר.

התנהגות שונה מהמצופה היא ביטוי של קושי, כאב, מצוקה או בלאגן שהם חווים. למה הם לא מתארים לנו את התחושות שלהם?

תנסו לתאר את התחושה בה מגע החולצה על העור.

של מגבת לא נעימה שורטת את הגוף, החם והעדין שיצא מחדר האמבטיה.

רגישות יתר חושית

אל תטעו בהם – הם אינם פחדנים או מפונקים.
ברוב הזמן ולצערם של ילדים עם רגישות יתר חושית אין להם יכולת להחליט על סדר היום ולסרב ליציאה מהבית (כולם צריכים לצאת ללימודים, חוגים, אירועים משפחתיים וכדומה).

הקושי האמיתי שלהם, של הילדים בעלי רגישות יתר חושית (להתמודד עם עודף מידע שיגיע ורגישות יתר חושית כי העיבוד שלהם לקוי) של עודף גירויים עם הצפה וההתפרקות הצפויה בעקבותיהם גורמים להם להיתפס כבכיינים או פחדנים.

האם הימנעות מהצפה שצפויה להתרחש מעידה על פחדנות? האם הם פחדנים או זהירים? אולי הם אחראים? התפיסה של אנשים סביבם כבכיינים או פחדנים גורמת להם לתסכול גדול, הן מהסביבה והן מעצמם.

איך ילדים עם רגישות יתר חושית יצליחו להגדיל את הערך העצמי שלהם? פשוט. הם ינסו להפעיל את כוחם בכל מצב שבו יש פחות סיכון, ובמצבים שבהם הם יחוו פחות תסכול. לכן, הם יציבו תנאים לגבי כל יציאה מהבית או חוקים חדשים להשתתפות בפעילות שהם 'מפחדים' ממנה (הם מפחדים מהתוצאות, כגון השפלה חברתית או אכזבה של ההורה מהם). במקרים רבים הם ימנעו מיציאה מהבית וייצמדו אל ההורה.

דניה דותן

אני דניה,
מטפלת בלקויות למידה וקשב וריכוז.

בשיטת רביב, באמצעות תנועה, יוגה, אומנות ומתמחה בטיפול בילדים ונוער בגישה התנהגותית-קוגניטיבית • CBT • בחסות איט"ה.

כזו אני – ויסות חושי

נולד עבור הורים לילדים עם קשיי ויסות רגשי, ויסות חושי, לקויות למידה, הפרעת קשב – כמקור תמיכה.

עבור הורים שרוצים לגדל את הילדים בנחת, עם ולצד הקשיים הנלווים, ככל שעובר הזמן – כאן תקבלו כלים להתמודדות ביומיום, בתכל'ס.

כאן תקבלו הזדמנות לשקט נפשי ולשיפור באיכות החיים שלכם ושל ילדכם, עם או בלי קשיי ויסות חושי, קשב או לקויות למידה.

לשאלות בנושא, פנו אליי בוואטסאפ: 054.22.99.000

לטור האחרון שפורסם ב YNET הורים – כניסה מפה

ויסות חושי מגע, ראייה, שמיעה, טעם, ריח ו- שלושת החושים הנסתרים: וסטיבולרית, פרופריוצפטיבית ו אינטרוספקטיבית - החושים שלנו נמצאים ומלווים אותנו בכל רגע נתון. אפילו בשינה.

ילדים שנולדים עם רגישות מסוימת לא מכירים סיטואציה בה הם לא רגישים לדבר המסוים הזה
ילדים עם קשיי ויסות חושי או עם הפרעת קשב וריכוז, לקויות למידה רגישות תחושתית וכדומה ״רגילים״ לשמוע מבוגרים מעירים להם. בבית, בכיתה, בחוגים השונים. בעצם בכל מסגרת הם שומעים מבוגרים שמסבירים, מעירים, לפעמים מענישים, כמעט תמיד עם כוונות טובות, ובכן… לא תמיד עם כוונות טובות! לא פעם הם שומעים הערות נבזיות, לפעמים שתיקה, מבט מאוכזב. ובכל פעם שזה קורה, הדימוי העצמי שלהם נפגע
הם רגילים לשמוע ״לא״, ״למה עשית את זה?״, ״תזהר״, ״אסור״ – זה לא יעזור לכם או להם ולא ישפר את ההתנהגות שלהם או יטמיע התנהגות רצויה אם תגידו ״לא״ ו-״אסור״ עוד מיליון פעם.

כי בגדול יש להם בארסנל יותר כישלונות מהצלחות.

הרבה יותר כישלונות מהצלחות.

דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכה משפיעה על כל תחומי חייהם: חיי החברה, הלימודים, המוטיבציה, ובהמשך משפיעה גם על בחירות אישיות, אקדמיות ומקצועיות שייקחו איתם להמשך חייהם כבוגרים.

המוח של אדם עם הפרעת קשב וריכוז מגיב טוב למחמאות וחיזוקים. ילדי קש״ר ויסות חושי ולקויות למידה משתפים פעולה (ומתרגשים מאוד) כשמתייחסים ליכולת שלהם לעשות משהו "כמו שצריך". זה נעים להם (מסיבות ברורות) שמחמיאים ליכולות שלהם, להתנהגות טובה והם ילכו עם אנשים שמחמיאים להם, ששמים לב לחוזקות שלהם. שרואים אותם. לא את הכישלונות והקשיים.

זה די הגיוני, לא?

בין אם ילדים אלו אובחנו או לא, הם ילדים, והם לא באמת מבינים מדוע הם אינם מצליחים כמו האחרים. הסברים רציונליים זה דבר אחד, רצון להצליח ולהיות דומה לקבוצת השווים – זה דבר אחר לגמרי.

לעיתים ילדים בעלי רגישות תחושתית ובעלי ויסות חושי מגע מרגישים שהם לא מצליחים להסתדר בעולם בלי כל אנשי המקצוע והטיפול המסייעים להם ביומיום ומלווים אותם. הם סופגים בלי סוף ביקורת והערות, והם חוששים לבקש סיוע מחשש לדחייה. עם השנים הם מפנימים את הכישלונות שלהם, ומתחילים להאמין שזו האמת. יש ילדים שמעדיפים לא לקבל עזרה, ולהיכשל לבד בלי שאף אחד יראה, מאשר לבקש עזרה וסיוע מבחוץ, ועדיין להיכשל.

לעיתים קרובות מדי הם באמת מאמינים ששום עזרה לא תעזור להם.

הרבה פעמים פשוט נמאס להם שיש להם כל-כך הרבה בעיות.

מה אנחנו, ההורים שלהם, יכולים לעשות כדי לעזור להם? להראות להם שאנחנו מאמינים להם, מנסים להבין את הקשיים החושיים והקושי הרגשי – ולהעלות את הדימוי העצמי של ילדים עם רגישות חושית?

טיפוח חזקות

טפחו את הכישרון המיוחד של ילדכם. חוגים זה אחלה, אבל אני מתכוונת לכל כישרון שיש לילד. כשהילד שלי מתעסק במה שהוא אוהב, הקשיים נעלמים אוהבים פאזלים? משחקים שעות בלגו או כל היום מגלגלים כדור? – אתרו יחד במה הילדים שלכם טובים במיוחד, מה הם אוהבים לעשות ובמה הם מוכשרים. מה מכניס אותם ל 'FLOW'. תצטרפו אליהם למשחק, שבו איתם על משהו שמעניין ומעסיק אותם. בטוח יש משהו שהם נורא רוצים להראות לכם, שהם מבקשים שוב ושוב שתראו. אל תתנו לזה להפוך לזמזום מנדנד ברקע. אנחנו יודעים איך זה מרגיש מהצד של המבקש.

עודדו אותם לפתח את הכישרון המיוחד שלהם – אוהבים לצלם? צרו יחד אלבום תמונות. תנו להם להראות לכם. הזמינו את השכנים לתערוכה אצלכם בסלון.

עזרו להם להתמיד ולחוות חוויות של הצלחה – אוהבים להופיע, לשיר, לרקוד? הבת שלי ואני "הופענו" בפארקים בכל מקום אליו הגענו. תארגנו תיק ותשאירו באוטו: כובע למטבעות, מפה קטנה שלא צריך, תכינו שלטים על בריסטול שאפשר לגלגל כל פעם מחדש, סלוטייפ ויש לכם הופעה. מה עושים עם קהל? בכל מקום אנשים ישמחו לעצור, למחוא כפיים, ילדים יתאספו סביבכם. אנשים שמחים לראות יוזמות של אנשים צעירים. אל תשכחו להכניס מטבעות לכיס וכך להבטיח תחושת הצלחה בסוף כל הופעה.

להתחיל לסלול את דרכם בחיים – אם נדמה לכם שכל הפקה כזו היא מורכבת – תנסו.
זה פשוט יותר משנדמה לכם.
הרווח הוא Priceless: הילד מרגיש שאתם רואים אותו. וזה שווה יותר ממילים.

נחשוב על זה הפוך רגע. כשאנחנו לא נענים לבקשה של ילד "לבוא רגע" או לעשות יחד "בא לך ש…" שהכי אין סיכוי שבא לך לעשות ותמיד יש את "לא עכשיו, מתוק. כי…" הילד מקבל מסר אחר. אמא רק אומרת "בו נעשה" אבל זה דברים שהיא ממציאה ולא אני. אלו רעיונות שלה ואני אמור לשמוח כי אני רוצה להיות עם אמא. אבל מה עם הרעיונות שלי? כשאני משחק עם חבר וכל רעיון שאני מציעה הוא דוחה ותמיד חייבים לשחק את הדברים שהוא רוצה – אמא אומרת שאולי כדאי לא לשחק איתו.

כשהורה זורם גם עם הרעיונות שלי הילדה למשחק – אני מתחיל להאמין בעצמי, שאני גם מעניין, גם אני חשוב ותורם.

הילד מאמין שאתם מאמינים בו.
אתם מטפחים את הקשר. מטפחים הדדיות ושיתוף פעולה. יוצרים זכרונות. מתמודדים יחד בחשיבה ומציאת פתרונות.

בקשת עזרה

תנו לילד להבין שבדרך כלל אנשים שמבקשים מהם עזרה ישמחו לעזור. תוכלו לעשות סימולציות וחילופי תפקידים של פנייה לאדם ובקשת עזרה.

לדוגמה, לא פעם אני נתקלת במצבים בהם אני צריכה עזרה, בין אם זו כתובת להגיע אליה ואני יכולה לשאול מישהו ברחוב, או שוויז בא לעזרתי. או אם אני צריכה להחליף גלגל – ואני מתקשרת לשירות במוסך.

הראו לילדים שלכם דרך מודלינג שזו לא בושה, וגם אתם כמבוגרים לא יודעים הכל. ולכן אתם מתייעצים, נעזרים באחרים. תרגלו איתם סיטואציות מגוונות, הראו את אופן הפניה ואת האופן בו אתם מקבלים בהבנה את התשובה ״לא״ כשאדם אחר עסוק מדי להגיש עזרה.
תראו להם שאתם גם מוכנים לעזור איפה שצריך. כשאתם יכולים.

ילדים רגישים מאוד ובייחוד אלו עם ויסות חושי מגע מפחדים מדחייה, לכן תרגול רב יעזור להם ברגעי האמת.

תתרגלו עם ילדים עם קשיי ויסות חושי מגע. מגע שלא בכוונה, מישהו נתקל בי – מה אני עושה? איך אני מגיב? מה אני אומר ושואל? מהי עדיף כתגובה ראשונית? לברר למה זה קרה – בכוונה או שלא, אם כן

כמו במשחק מחשב האהוב על הילד

התנייה – צרו יותר מצבים בהם יש זכיות, תעדו את ההצלחות במחברת אישית (כך אפשר לשוב ולהיזכר בכל הרגעים הנעימים, שוב ושוב). תגמול מיידי על עשייה, שיתוף פעולה, על השתדלות, ריכוז במשימה. והילד ישוב לעשות את זה שוב ושוב.

שתפו את הילד בקשיים שלכם עצמכם

הבת שלי הופתעה לגלות שאמא לא יודעת הכל!

הילדים שלנו, להפתעתנו, באמת רואים אותנו בעיניים כאלו. טובות, ורודות מידי. עובדה זו, רגע לפני שהאמת תתנפץ להם ולנו בפרצוף, עלולה להיות בעוכריהם.

שתפו אותם בסיפור על העוגה שכל-כך התרגשתם להכין עבור יום הולדתם, אבל לרוע המזל היא יצאה שרופה מהתנור. שתפו אותם איך למרות שנעזרתם בווייז, הגעתם ליעד אחר משתכננתם (קרה לי כמה פעמים).

ספרו על הקשיים ועל חוסר ההצלחות שלכם, ואם גם אתם מתמודדים עם ויסות חושי מגע, עוד יותר טוב. ואל תחששו. מבטיחה שלמרות הכל אתם עדיין החכמים והטובים ביותר בעולם בעיניהם. ויהי מה.
אבל לפחות הם ירגישו שלא רק להם קשה, ולא רק להם לא מצליח.

הטרמה

מלשון בטרם – להקדים את המאוחר, למצוא פתרון מבעוד מועד, עוד בטרם הגיעו להצפה. לדוגמה, תלמדו לזהות נקודות בזמן בהם הילד עייף או מוסח, ותציעו כוס מים וחטיף רגע לפני. זה הזמן לא לבקש כלום.

באימון וטיפול משפחתי ב CBT נוכל להבין ולמפות את הזמנים הטובים יותר והטובים פחות לאורך היום וליצור לו"ז הורה-ילד יעיל שיוביל להצלחות קטנות לאורך היום ולתחושת הצלחה משותפת.
מדובר באימון של 10-20 מפגשים של עבודה משותפת להבין טוב יותר את האתגרים ואיך לעקוף אותם בהצלחה.

הכינו אותם היטב לקראת אירועים חשובים ומרגשים במיוחד.
אם ילדים רגישים מאוד ובעלי ויסות חושי מגע, זקוקים להכנה ולזמן ״עיכול״ ארוך יותר ביום-יום, הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר באירועים יוצאי דופן. ככל שהילדים הרגישים התכוננו טוב יותר ויבינו את הצפוי להם ואת השתלשלות הפעולות בפירוט רב יותר – כך הם יזכו להתנהלות שלווה יותר.

בבית שלי, לפני אירוע חשוב או אירוע כזה שלא בשגרה, כמו ביקור אצל רופא שיניים, חתונה, או יציאה לחופשה, אני מתחילה עבודת הטרמה יומיים-שלושה לפני. כלומר, מספרת מה הולך להיות, עונה על שאלות, מה צפוי לקרות וכך עולה הסיכוי לצלוח את האירוע ללא 'הצפה'. אנחנו משחקים את מה שהולך להיות עם לגו, בובות, משחק תפקידים.
ילדים בגילאי 3-6 מגיבים מעולה למשחקיות הזו.

אם האירוע כולל בדיקה גופנית – עם ילדים עם קשיי ויסות חושי מגע הוא לא עניין של מה בכך. חשוב "להקדים תרופה למכה" לטובת כולם.

אם סביבכם אומרים "איזו הגזמה!" – שיגידו. משתי סיבות עיקריות:

אתם מכירים את הרגעים האלו של הצפה והרבה מהפעמים יש שם קושי שלנו להתמודד עם ההתנהגות הזו בדרך רגועה. זה מרגיז, זה לא ממש נוח או נעים כל ההצפה הזו
אם תסתכלו על זה מהצד, גם כך אתם עם הילד.ה, נכון? גם כך אתם יחד, משחקים, מדברים… אז במקום לעשות פעילות לא קשורה תעשו פעילות שקשורה לאירוע הלא שגרתי שעומד לקרות

לספר ולשתף, לעשות הכנה מוקדמת. זה חוסך את הבהלה, הבכי, הסירוב בזמן אמת והבאסה של אחרי.
שווה!

תחבקו

מגע מרפא. מתי חיבקתם את הילד חיבוק של חום וקירבה פשוטה? חיבוק של קשר דם, של רוך, בלי מילים. בלי אג'נדה. בלי "מצטערת" או "אני יודעת שזה קשה".

ויסות חושי – מגע – מרגיע, מווסת רגשית ותומך. ללא מילים.

הי, רוצה שאחזור אליך? תשאיר פרטים ונדבר

אבחון ויסות חושי

אין אבחון ויסות חושי אחד שמשמש לאבחון קשיים בוויסות חושי.

למעשה, יש תהליך הערכה.

התהליך נעשה אם יש פגיעה באיכות החיים ובהשתתפות האדם בחיי היום יום בתחומי עיסוק שונים.

איך מתבצע אבחון ויסות חושי ?

ראשית, פרופיל אישי – מה הנבדק עושה בחיים, איפה הוא חווה קושי, באילו תחומים הוא טוב ומצליח – עד כמה הקשיים מקשים על סגנון החיים שלו. לדוגמא: תלמיד כיתה ב' בבית-ספר במרכז הארץ (עיר, רעש, הרבה ילדים בכיתה, בהפסקה…) האם הסביבה שלו תואמת את הילד.
כלי אבחון פורמליים – שאלונים, תצפיות וראיונות – כך המאבחן/ת מקבל/ת תמונה רחבה על חייו של המאובחן.

מהו אבחון ויסות חושי?

תהליך ההערכה ותהליך ההתערבות בקשיים שהאדם חווה נשענים על המודל האקולוגי של ויסות חושי

The Ecological Model of SMD

אותו מודל מניח כי התפקוד של אנשים עם קשיי ויסות חושי מושפע מן האינטראקציה הדינמית בין האדם לסביבה שבה הוא מתפקד (סביבה פיסית, תרבותית, חברתית) וכי רק כשיש הלימה בין הפרופיל החושי-רגשי-קשבי של האדם לסביבה בה הוא חי – יתאפשר תפקוד תקין. מובא מתוך נייר עמדה "ריפוי בעיסוק בקרב אוכלוסייה עם הפרעת ויסות חושי SMD" בתוך אתר משרד הבריאות.

נקודות חשובות שגיבשתי לאורך השנים ואני שמחה לשתף כאן:

לא כל תלונה על חולצה מגרדת שווה לקשיי ויסות חושי
לא כל רגישות לרעשים מיד מעיד על קשיי ויסות חושי
לא כל רגישות חושית מעידה על קשיים בעיבוד חושי
לא כל רגישות יתר חושית למגע, למרקם, לריח, לתנועה, לשיווי משקל… מעידה על קשיים בעיבוד חושי
אצל ילדים בעלי רגישות חושית לא חייבים שיהיה קושי בכל החושים
לכל אדם בעל רגישות חושית יש סימפטומים שונים, ולעיתים יכולה להיות תת-רגישות במערכת חושים אחת ורגישות יתר באחרת. ילד יכול להיות מאוד רגיש למגע על העור, לדגדוגים, לטיקט שבחולצה. ובמקביל יכול להיות בתת-רגישות ולחפש גירוי עוצמתי אוראלי- לנשוך או ללעוס את שרוולי החולצה.

אם יש חשד לקשיי ויסות חושי וכדי לאבחן ויסות חושי, חשוב לשאול:

עד כמה הקשיים מפריעים לכם להתנהלות שבשגרה היומית.

האם אתם נמנעים באופן קבוע מפעילויות מסוימות מהסיבה לחוות את התגובה לקושי? לדוגמא, רגישות חושית לרעש – נמנעים מאירועים עם קהל או מסוגלים לעבור ערב של רעש למרות הרגישות

עד כמה רעש מפריע לכם?

האם גם אנשים סביבכם מושפעים ומגיבים בצורה דומה?

בנוסף, שימו לב שבמקרים רבים קיימת תחלואה נלווית לקשיי ויסות חושי ולכן חשוב לשלול מצבים זמניים כמו סטרס או שינה לא סדירה. וזה כי שינה לא מאוזנת, מצבי דחק וסטרס, תזונה לקויה ועוד יכולים להשפיע על איכות הקליטה-עיבוד-תגובה שלנו. לכן צריך להבין אם זה פתיר (לשפר את שנת הלילה, לאכול סדיר ובריא יותר, ללמוד טכניקות להרגעה וכו') או שמא זה קשיים באינטגרציה חושית (אורגנית).

*תחלואה נלווית – הכוונה היא למצב בו אדם סובל משני מצבים שנוטים להופיע יחד כמו קשיי ויסות חושי והפרעת קשב וריכוז או קו – מורבידיות של ADHD ודיכאון.

לאחר מכן, לקבל אבחנה מבדלת אצל אנשי מקצוע עם התמחות בתחומי ויסות חושי – פסיכיאטר, פסיכולוג – ולקבל הערכה מעמיקה כדי להתאים ספציפית את ההרכב הייחודי של הטיפול.

אחרי אבחון ויסות חושי שמשמעותו הערכה, מגיע שלב הטיפול (ההכרחי). הוא נבנה ממספר משתנה של תחומים – כל אחד ייחודי וספציפי לקשיים הייחודיים של האדם.

יכולת העיבוד החושי שלנו אחראית לתפקודים נוספים ורבים, כמו: תקשורת חברתית, פיתוח יכולות מוטוריות- עדינות וגסות, יציבות הגוף, כישורי שפה ודיבור, מודעות גוף, קואורדינציה, קשב וריכוז ועוד.

רגע לפני סיום אחזור על כך ש:

קשיים בוויסות החושי וגם אבחון ויסות חושי – הסימפטומים שלהם נראים כרגשי ואין טעם לטפל באופן רגשי אם לא מטפלים בבעיות בבסיס קרי, ויסות חושי. על פי אף שנדמה לפעמים כי הקושי הוא רגשי רצוי לבדוק את הפן החושי ולפנות לאבחון ויסות חושי במיקוד על הרגישות החושית.

רק לא להזניח כיוון וזה לא עובר לבד אלא משנה צורת התנהגות ועלול לגרום לקשיים בכל תחומי החיים בכל הגילאים.

סיכום

במאמר "5 דרכים להעלות את הדימוי העצמי של ילדים עם רגישות חושית" הבאתי דוגמאות רבות איך לעזור ולטפח את הדימוי העצמי של ילד עם רגישות חושית. הדוגמאות בחלקן תקפות גם לילדים עם הפרעת קשב וריכוז.

אשמח לענות לפניות אישיות ותיאום פגישה של הדרכה בנוגע לאקומודציה והתאמה באופן תואם לקשיים הספציפיים שלכם.

בנוסף, הסברתי מהו ויסות חושי, מהי רגישות חושית ומדוע ילדים אשר סובלים מרגישות תחושתית סובלים הרבה פעמים גם מדימוי עצמי נמוך על מגוון דוגמאות לביקורת שילדים בעלי רגישות תחושתית רגילים לקבל, וכיצד היא משפיעה עליהם. לבסוף, כתבתי על אבחון ויסות חושי והבאתי הצעות להורים שרוצים לעזור לילדיהם להתמודד ולהגדיל את תחושת הערך העצמי שלהם בשילוב כלים שיכולים לעזור לילדים וגם להורים בהתמודדות בעתיד.

אני פה לכל שאלה,

דניה.

שתפו ועזרו להורים נוספים בהתמודדות היום יומית עם ילדי קש"ר, לקויות למידה וקשיי ויסות חושי – לגדל ילדים בנחת!