רגישות לריחות

על טעם ועל ריח אפשר להתווכח 🙂 במיוחד אם אתה רגיש לריחות וטעמים

הבן שלי הצטרף לחוג כדורגל ממש בחודשיים לפני יציאה לחופש הגדול. הוא לא ממש שיחק כדורגל לפני כן ואם לא אחותו, אלכס, שאמרה לו שוב ושוב לאורך השנה שכדאי לו לנסות, שהיא מדמיינת אותו רץ עם מדי קבוצה, על הדשא הירוק, וקהל מריע ביציע – הוא כנראה לא היה חושב על הכיוון הזה אם לא היתה מעלה את הנושא שוב ושוב. כשהחליט שהוא הולך על זה, החוג עשה לו כל-כך טוב – בדיוק כמו שאלכס דמיינה.

וכך, הבן שלי הפך מילד שמתאמן פעמיים בחודש במקרה הטוב לילד עם תחושת מסוגלות, חלק מקבוצה, מתאמן פעמיים בשבוע במשך שעה וחצי בכדורגל ומוסיף שעה של פעילות גופנית כללית בכל יום.

עם כל הקושי הפיזי והמנטלי הכרוך באינטנסיביות כזו – אתמול בצהריים בסיום עוד יום של אימונים בדרך חזרה הביתה הוא מסתובב ואומר לי "אמא, את מריחה את זה? זה ריח הדשא של המגרש, המים שמרססים כדי לצנן אותנו, הזיעה שהחולצה שלי ספגה מהבוקר, הסירחון של הגרביים – אני מת על זה!!! כשאני מריח את ריח הדשא בבוקר אני מתמלא בהתרגשות לקראת היום. הריח הזה גורם לי להרגיש כל-כך טוב שאני מרגיש שאני מסוגל לעשות הכל" – רגישות לריחות בקטע טוב.

הריח שאני קיבלתי היה של זיעה, גרביים ספוגים בזיעה ומים ועוד קצת זיעה – מזל שאין לי רגישות לריחות. וגם אם היה לפחות זכיתי בילד שקם כל בוקר מלא מוטיבציה והנעה פנימית להתאמן ולהשתפר. מאפס למאה.

מכירים את זה שאתם מריחים ריח מסוים ברגע אחד הוא מציף את הגוף ברגשות נעימים, מזכיר לכם משהו, מישהו, מישהי. זו תחושה פיזית מעוררת שמקורה בחוויה משמעותית שמקודדת במוח, באמיגדלה, וקושרת אליה גם ריח.

ריח הוא רגש.

ריח, חוש הריח, סירחון, צחנה, ארומה או ניחוח, ריח של בית, של חורף, ריח של ים, ריח של לחם טרי, בישולים של סבתא, של מרק ביום קר, של שוקולד. ריח של שירותים, ריח של ביוב, גרביים בסוף אימון, זיעה, ריח של תינוק, ריח של קלמנטינה ותפוז מסמל תאווה, נעורים ורעננות ויש לא מעט אנשים שהריח של פרי הדר גורם להם בחילה איומה.

איך שלא תקראו לזה, ריח הוא חוש עוצמתי במיוחד. הוא גם החוש הקדום ביותר שלנו. הנוירונים שלו מחוברים הישר אל מרכז הריח במוח (חוש הריח לא עובר דרך התלמוס, כמו החושים האחרים).

התלמוס, מיוונית חדר פנימי או מצלמה פנימית, הוא אחד מהחלקים החשובים במוח.

לתלמוס שלושה תפקידים משמעותיים:

משמש כתחנת ממסר של אינפורמציה המגיעה מהחושים (למעט חוש הריח)
הוא מעורב בעיבוד ראשוני של המידע
בנוסף לכך, התלמוס גם מקבל קלט מהאזורים הגבוהים במוח והוא מעורב בבסיס המוחי לקשב

התלמוס מתערב במספר רב של תהליכים מנטליים המעצבים את דרכנו – איך אנחנו מעבדים מידע שנקלט מהסביבה וכפועל יוצא איך אנחנו פועלים על הסביבה – הוא תוצר של אותו עיבוד מידע.

ריחות הם התוצאה של קליטת כימיקלים המתנדפים באוויר, אף על פי שכמו בחושים אחרים, גורמים פסיכולוגיים יכולים למלא תפקיד בתחושת הריח.

לחוש הריח יש תפקיד מאוד חשוב בלקרב אנשים אך יש מקרים כאשר יש רגישות לריחות ובחילות חוש הריח היה טריגר להתרחקות

האדם חי עם "רק" 40 מיליון קולטני ריח – חוש האוריינטציה המרכזי הוא חוש הראייה. חוש הריח הוא במקום שני ביצירת קשר, בין אישי ומגיע אחרי התחושה הטקטילית כלומר מגע. ידוע גם כחוש המישוש.

לחוש הריח יש תפקיד חשוב מאוד בלקרב בין בני האדם. לגרום לאנשים להיות קרובים אחד לשניה ולרצות בקרבת אדם כזה או אחר – לא רק בגלל מראה או עניין אישי – כי יש ריחות שיוצרים בנו תחושת חיבה והאהבה, מיניות ותאווה. לריח יש חשיבות עצומה במישור הקשר והאהבה.

אם בעבר השתמשנו בחוש הריח כדי להכיר בני זוג, למצוא מזון, להתרחק ממנו במידה ואינו מריח טוב וגם כדי לברוח מטורפים, כיום הוא פחות בשימוש ולאורך השנים אנחנו פחות ופחות תלויים בחוש הריח שלנו להישרדות, למחייה ולהמשכיות.

חשיבות הכיוון ממנו מגיע הריח – מולקולות של ריח נישאות באוויר ומגיעות קצת מוקדם יותר ובכמות גדולה יותר לנחיר שקרוב יותר למקור הריח. ריח שמגיע מכיוון מסוים עוזר לאדם בתחושת ההתמצאות במרחב (אוריינטציה) אבל בני אדם פחות משתמשים ביכולת הזו בשביל להתמצא במרחב.

רגישות לריחות ובחילות: לחוש הריח יש חשיבות אדירה בבחירה של אדם את המאכלים שהוא אוהב או אינו אוהב. יש ריחות של אוכל שאנחנו לא יכולים לעמוד בפניהם (לי אישית מאוד קשה לעבור ליד מאפייה ולא להיכנס לבדוק מה יוצא מהתנור). לעומת זאת יש ריחות שדוחים אותנו עד כדי בחילות.

טעמו של מזון הוא בעצם שילוב של חושי הטעם והריח. כשאדם מצונן ואפו סתום טעם האוכל משתנה. ריח האוכל לא מגיע רק מהאף החיצוני, אלא גם מהלוע עצמו. על פני הלשון יש מספר טעמים בסיסיים שהלשון חשה מגוון של טעמים, שמבוססים על נושא הריח. אנו יודעים באופן גס על 4 טעמים בסיסיים הממוקמים על פני הלשון – מתוק, מלוח, חמוץ, ואוממי (שהוא ריח שהוגדר רק בעשור האחרון והוא טעם של חלבון – בשר, פירות ים ועגבניות שרי עסיסיות) חריף אינו אחד מהטעמים של הלשון.

Olfactory – זהו מונח המתייחס לריח.

אם כן, ריח הוא חוש עוצמתי וחיוני לאדם. ריח מציל חיים או לפחות מרחיק אותנו מקלקול קיבה. ריח מקרב אלינו אנשים חדשים ומזכיר לנו חוויות נעימות ואנשים מהעבר. רגישות לריחות ובחילות עלולה להגביל את צעדינו, בייחוד שסביבנו חסרה תמיכה ראויה והכלה של הקושי הרגישות לריחות. כשאני גם סובלת וגם אנשים סביבי מגיבים בכעס או עלבון זה יוצר ריחוק ואי נעימות. לכן אנשים עם רגישות לריחות נמנעים מלהגיע למקומות מסוימים כי עדיף לסרב בטלפון מנומס מאשר להסביר ולהדגים שוב ושוב עד כמה רגישות לריחות ובחילות קשורות אחת לשניה.

אני דניה,
מטפלת בלקויות למידה וקשב וריכוז.

בשיטת רביב, באמצעות תנועה, יוגה, אומנות ומתמחה בטיפול בילדים ונוער בגישה התנהגותית-קוגניטיבית • CBT • בחסות איט"ה.

דניה דותן

כזו אני – ויסות חושי

נולד עבור הורים לילדים עם קשיי ויסות רגשי, ויסות חושי, לקויות למידה, הפרעת קשב – כמקור תמיכה.

עבור הורים שרוצים לגדל את הילדים בנחת, עם ולצד הקשיים הנלווים, ככל שעובר הזמן – כאן תקבלו כלים להתמודדות ביומיום, בתכל'ס.

כאן תקבלו הזדמנות לשקט נפשי ולשיפור באיכות החיים שלכם ושל ילדכם, עם או בלי קשיי ויסות חושי, קשב או לקויות למידה.

לשאלות בנושא, פנו אליי בוואטסאפ: 054.22.99.000

לטור האחרון שפורסם ב YNET הורים – כניסה מפה

ריח שגורם לתחושת הקאה! הריח של חומרי ניקוי ומתזי-אוויר בקניון משגע אותך! עד כמה רגישות לריחות מפריעה לך ביום יום?

רגישות לריחות זה נושא רחב וממש לא מדובר, לצער אנשים רבים סביבנו שסובלים ממש מרגישות לריחות במקומות שאנשים ללא רגישות לריחות מזהים ככאלו.

מכירים את אלו שלא מסוגלים להיכנס לשירותים ציבוריים כי ריח מטהר אוויר "חונק" אותם? האם אתם מאלו שבלי להתכוון מעליבים את אלו שהזמינו אתכם לארוחת ערב אבל מה לעשות, ריח הבישולים עושה לכם בחילה לא נורמלית? האם המילה "טונה", "קוטג" או "בננה", "קלימנטינה" זה שם נרדף ל"גועל נפש"?

אתם לא לבד! חוש הריח הוא חוש כל-כך עוצמתי עד שאנשים עם רגישות-יתר ריחית סובלים מבעיה חברתית אמיתית.

הם לא מדמיינים או מגזימים פשוט באמת ובתמים מאוד קשה להם למצוא מקום בו הם לא מתלוננים על הריח סביבם. למרות שהם סובלים באמת, לפעמים עד כדי בחילה והקאה.

עכשיו תחשבו על כמה זה מביך אותם ואיך זה גורם לאנשים קרובים אליהם להרגיש. מכאן ועד הימנעות מללכת למקומות, לסופר, לארוחת ערב, לחנות בגדים וכו' הדרך קצרה. אנשים עם רגישות לריחות פשוט נמנעים.

"איכס, מסריח פה", "לא רוצה לשחק איתו, הוא מסריח", "שששש… זה לא יפה להגיד את זה" במילים אחרות, איך הצלחנו לדכא את חוש הריח?

שאלה מעולה!

נתחיל מ-להבין מה היא רגישות לריחות.

התפקיד האבולוציוני של גועל הוא התרחקות. ככל שמתקרבים לריח רע הגועל עולה, ככל שמתרחקים מהריח הרע, הגועל יורד ובכך האדם מקבל חיזוק חיובי. האדם לומד באופן אבולוציוני, קדום, להתרחק ממה שגורם לסירחון וכך להתרחק מדברים מסוכנים לו. חלב מקולקל, בשר רקוב – מזמן פג תוקפם וחוש הריח כבר לא משמש תמרור אזהרה לחיים או מוות. כיום, תהיו בטוחים כי לא כל מה שמעורר בנו גועל מסוכן לנו – לפעמים זה פשוט סתם מגעיל!

רגישות יתר לריחות - איך עוררות יתר של המערכת העצבית גורמת לך לדחות אדם או לרצות להיות קרוב למישהו

ריח גוף הוא חוש מרכזי בתהליך סוציאליזציה של ילדים.

באופן טבעי, יש ריחות שיוצרים בנו דחייה והתרחקות. מעבר לעניין התרבותי של נקי/מלוכלך. ריח גוף הוא אחד מהם.

עבור ילדים עם רגישות יתר לריחות המתמודדים עם ויסות ריחי לא תקין (הצד המריח) – הדבר עשוי לגרום להתנהגות שהחברה מתקשה להתמודד איתה משום שמדובר בטאבו מבחינת החברה.

ילדים שממש מתקשים להישאר רגועים ולהתמודד עם ריחות עזים מידי עלולים לפגוע שלא במתכוון בילדים סביבם שלא יתאפקו ויעירו על ריח גוף לילד אחר. טאבו חברתי – כלומר להעיר למישהו על ריח הגוף שלו הפך ל"דבר שלא עושים". אלא אם כן האדם לו אני מעירה הוא אדם קרוב מספיק שארגיש בנוח ואהיה בטוחה שלא יעלב – עדיין זה סופר מביך לשני הצדדים.

מה הסביבה מלמדת אותנו על חוש הריח ועל רגישות יתר לריחות?

כשילד מריח ריח רע מאדם אחר ואומר להוריו "הוא מסריח", מיד משתיקים אותו ומלמדים אותו שלא מדברים כך. בתגובה זו אנו עושים שני דברים – מגדילים את הטאבו החברתי על העיסוק בריח רע וכך עלולים למנוע גילוי של רגישות יתר לריחית. כשילד רוצה להתלונן על ילדים עם ריח רע ואוסרים עליו את זה, הוא לומד להכחיד את היכולת הזו.

עם הזמן הילד הופך למבוגר שלא תמיד מודע לרגישות הזו כיוון ולמד לא לזהות ולקשר את התחושות לקשיי ויסות ריחית. וכך גם טיפול במקור הבעיה – הבנת הקושי איתה הוא מתמודד, במקרה שלנו רגישות לריחות, תהיה מורכבת יותר.

רגישות מוגברת לריחות - מהו פרופיל ריח אישי ואיך קופידון קשור לזה. (במאמר הזה לפי ד"ר לביא סקונדו, ד"ר קוביץ סניץ ופרופ' נועם סובל) שבנו מבחני הרחה, ובנו פרופיל ריח אישי על התפקיד של ריח בתחושת קרבה, בחירת בני זוג ואינטימיות

רגישות מוגברת לריחות, מהי לא?

הבת שלי החלה להיות מאוד בררנית בנוגע לטעמים אותם היא מוכנה לאכול. היא בת שש ונדמה שעברנו המון שלבים בגילוי ההעדפות החיך שלה. אם אני בעד לאכול כמה שיותר מגוון עם נטייה לאוכל ביתי עם ירקות ופירות טריים ואורגניים (מעדיפה), מאכלי ים ומעט בשר. הבת שלי בשנתיים האחרונות הייתה שותפה פעילה בכל הקשור לאכילת פירות טריים ומאכלי ים. ולקראת גיל שש – לא. פשוט לא. לא רוצה ירקות ולא רוצה את רוב הפירות, לא דגים ומידי פעם ביס משניצל או נודלס.

מה היא כן אוכלת? פיתה. פיתה עם ממרח שוקולד (חרובים), פיתה עם חומוס, פיתה עם אבוקדו. כמה פיתות אפשר לאכול? הרבה מסתבר.

במקרה של הבת שלי אני יכולה לייחס את השינוי לסיום גן חובה, ועלייה לכיתה א'. בנוסף אנחנו גם עוברים לעיר אחרת על כל המתח, הציפייה ואי הידיעה מהעתיד הקרוב. כשאלכס לא יכולה לדמיין את חבריה לכיתה, את מבנה בית-ספר, את החצר והסביבה שעדיין לא מוכרים לה – קשה לה להרגיש בטוחה ובשליטה. אוכל הופך להיות אמצעי בעזרתו היא מייצרת לעצמה תחושה של שליטה. תחושה שהיא מחליטה על עצמה והמאכלים הבסיסיים אותם היא מבקשת (או מכינה לעצמה) גם משקפים את הצרכים הבסיסיים שאותם היא מבקשת לבסס בחיים.

כשיש רתיעה אמיתית ומתמשכת ממאכלים מסוימים ייתכן והסיבה לרתיעה היא בגלל הטקסטורה של המאכלים (התחושה על פני העור – הלשון, החיך, מערכת חושים טקטילית) או בגלל רגישות מוגברת לריחות. ולא בגלל חוש הטעם.

במידה ומצב של בררנות כזו אקוטית נמשכת מעל שישה חודשים יש צורך בבירור מעמיק יותר לסיבות לשינוי.

שינויים קיצוניים בתפריט הן הרבה פעמים תסמין לקשיים עמוקים יותר.

אוכל הוא לעיתים רק הסימפטום.

יתכן והסיבה היא רגישות מוגברת לריחות. אבל רגישות מוגברת לריחות היא רק אחת מהן.

סיבות נוספות לשינויים קיצוניים בסוגי מזון שאדם מעדיף:

כיוון ויש בפה ריכוז עצום של תחושה, ובדרך כלל תחושה בעוצמות גדולות בגלל זה ייתכן כי הרתיעה מתרחשת על רקע של כמה חושים משולבים. בתוך הפה אפשר לחוות תחושות חום, קור, רגישות גבוהה, תחושה טקטילית (על פני הלשון, במגע עם החיך), את חוש הטעם או את התחושה הפרופריוצפטיבית (לעיסה- שיניים).

*המערכת האוראלית: הכוונה היא למסרים המתקבלים מקולטנים המצויים על הלשון, הקשורים ביכולת לקלוט, להבדיל, לעשות עיבוד ולהגיב בצורה הולמת למסרים.

רגישות לריחות (או בשם הרפואי יותר: אי-סבילות סביבתית Environmental Intolerance) – היא מצב כרוני של רגישות עצבית לריחות כמו חומרי ניקוי, הדברה, חומרי צבע, דלק וגז. בניגוד לאלרגיות "רגילות", במצב של רגישות לריחות מדובר בתגובת-יתר של מערכת העצבים. ריחות שילדים אחרים חווים בצורה שגרתית.

כדי לקבל עזרה חייבים ללכת בדרך השלילה. לוודא כי התגובתיות לא נגרמת ממחלות של מערכת העצבים, מדלקות אלרגיות "רגילות" או מחלות אוטואימוניות. כדאי להוסיף בדיקת רגישות למוצרים מן החי, רגישות ללקטוז ורגישות לגלוטן.

עזרה לקושי שאדם חווה עם רגישות לריחות ובכדי לעזור לו לחיות את חייו בצורה מיטבית – צריך לגשת למומחה לאלרגיות כדי לזהות את סוגי החומרים שמובילים לתגובה עוצמתית כל כך (התגובה לריחות יכולה לנוע בין כיסוי האף ועד הימנעות מוחלטת מלהגיע למקומות שיכולים לעורר את הרגישות הקיצונית). העזרה שאדם עם רגישות לריחות יעזר בה יכולה להיות שילוב של טיפול בחשיפה הדרגתית, כדי להפחית את הרגישות ואת התסמינים לרגישות לריחות וכתוצאה מכך לגורמים שמובילים לאותה רגישות יתר בשילוב עם CBT – טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

לקביעת שיחת ייעוץ - 30 דקות ב ZOOM

מהי הפרעת קשב וריכוז בבית?

כשהורים מבקשים מילדי הקשב שלהם משהו שנשמע שגרתי ומובן ובטוחים שהבין.

הילד לא מסדר את החדר? לא עושה שיעורי בית? אז הנה שיעורי הבית שלכם. משפטים כמו "סדר את החדר" "עשה שיעורים" וכו' גורמות לילדי קשב לפאניקה. אין להם מושג למה אתם מתכוונים. לסדר את החדר? מאיפה להתחיל?! לכן, כל משימה פרקו לשתיים שלוש הוראות קצרות וברורות ו"תנו להם בכפיים" שבחו את הילד על כל הצעדים שהשלים במשימה – על הקשבה, על ארגון והשלמה של משימה. כך הוא מקבל משוב חיובי כתגמול מיידי.

מהי הפרעת קשב וריכוז בחיי משפחה? כיוון והפרעת קשב היא תורשתית קרוב לוודאי יותר מאדם אחד בבית מתמודד עם קשיים נלווים להפרעת קשב. זה יכול להיות שני ילדים, שני ההורים או הורה וילד. השמחה גדולה והבלאגן חוגג.

מהי הפרעת קשב וריכוז בחיי המשפחה? מחקרים מראים שהורים שיש להם הפרעת קשב "עובדים" קשה יותר עבור ילדם לעומת הורים ללא הפרעת קשב וריכוז. הורים עם הפרעת קשב ערים לניואנסים של הפרעת קשב מגיל אפס, הרבה לפני שהילד עולה לכיתה א'. זר לא יבין זאת.

הורים עם הפרעת קשב וריכוז מפצים יותר, כנראה מתוך תחושת אשמה, מתבוננים ורגישים יותר להתנהגות של הילדים כביטוי לקשב וריכוז; כהורה עם הפרעת קשב אני מעידה על תחושת אשמה שמלווה אותי על הגנטיקה ומתנת הקשב שהורשתי לבן שלי.

כשהבת שלי עלתה לגן חובה והשנה לכיתה א' היה בי איזה מתח של "כן או לא?" וכל משפט מהגננת והסייעות ומדריכי חוגים היה נכנס לתוך רשימה של "כן/לא הפרעת קשב".

בעיקר כי בגן רואים חוזקות מדהימות של יצירתיות ואני באוטומט חושבת על יצירתיות כפועל יוצא של תפקודים ניהוליים נמוכים יותר = קשב וריכוז.

לשמחתי, במקביל ליצירתיות השופעת ממנה מתקיימות גם תכונות של סדר וארגון, של עבודה על פרויקטים לפי סדר ורצף פעולות, הבנה טובה של הוראות, יכולת איפוק, הקשבה ועוד ועוד – אז (בינתיים) השוויתי כוחות 1:1 מול הגנטיקה.

הקשיים שלרוב לא תמצאו בספרות מקצועית הם השגרה היומית, התכל'ס!

אז איך אני משפרת את עצמי לטובת הילדים?

מגבשת רוטינה שתתמוך ותתאים לי. הרבה יותר מדוייקת מהנוכחית.

חשבו על רוטינה פשוטה, 3-4 פעולות, שעובדת על חצי אוטומט-ונעשית כמעט מעצמה.

בשביל לעשות את זה טוב יותר, יעיל ומספק נפרק כל אחת מהפעולות האוטומטיות ונרכיב עליהן תומכי זיכרון לדברים נוספים חשובים שלא נעשים באוטומט ונשכחים מאחור.