הילד שלך לא עונה כשקוראים לו שוב ושוב, מרבה לשאול "מה?", עונה תשובות לא קשורות למה שנשאל או נראה שלא מבין בכלל על מה דיברת הרגע?

ביצועים חלשים בבית הספר, קושי לעקוב אחר הוראות, קושי בהבנת ניואנסים – מצבים ורמזים חברתיים – הם תכונות של הפרעת קשב וריכוז וגם של הפרעה בעיבוד החושי 

לחיות עם הפרעת קשב וריכוז בכיתה ולהרגיש לא מובן, ללא תיווך, בלי אוזן קשבת ושפה משותפת במשולש הורה-ילד-מורה זו התמודדות מאוד בודדה ומייאשת. עבור הילד, עבור ההורים, עבור המורה.

איך לכתוב זאת בעדינות, עבור ילדים בית-הספר הוא המקום שבו הם ממש "נלחמים". זה הג'ונגל היומי שלהם. מקום מאתגר עם המון גירויים, מקום שבו הם מבלים שעות. אז איך נשים לב ואיך נעזור? 

כל ילד חמישי בישראל בגיל יסודי ומעלה מתעורר כל בוקר והולך לישון כל לילה בציפייה לעוד יום של התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז בכיתה של 30 ילדים (במקרה הטוב), בסביבה תחרותית שמקדשת ציונים, חמש יחידות מתמטיקה, שיעורי בית ומבחנים בנושאים שרובם יישכחו רגע אחרי שיניח את העיפרון על דף המבחן.

בילדות הייתי עונה על שאלות במבחן תוך שאני "לא רואה" פרטים "כן/לא" +/- בדף המבחן. פרטים קטנטנים אבל כל-כך משמעותיים.  

לעיתים גם ילדים עם לקות בעיבוד החושי מאובחנים, בטעות, עם הפרעת קשב וריכוז

אבחון שגוי עולה לילד בטיפול לא מתאים. לנו ההורים זה עולה בכסף, זמן מבוזבז, ים של דמעות ולילות ללא שינה. למורה של הילד זה משנה את ההתמודדות היום יומית שלה כמחנכת/מורה של הילד. 

איך זה יכול להיות? מה גורם לאנשי מקצוע, נוירולוגים ופסיכיאטרים "להתבלבל"? 

לרוב, זה בגלל דיווח חלקי או לא מדויק של הילד את התחושות שלו. לכן חשוב לא להסתמך על הדיווח של הילד בלבד. אפשר וצריך לסמוך על התחושות שלו ולסמוך עלינו שנקשיב לו באמת כשהוא מספר על מה הסיבה שהוא שבגללה הוא לא יושב בשקט בכיתה. אבל חשוב לשמוע ולתשאל גם את הסביבה. לבוא מוכנים לאבחון עם מידע מדויק עד כמה שאפשר על השגרה היום-יומית, תחושות, רגשות ועוד.

על ההתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז בכיתה נוסף לנו ב – 2020 גם הישיבה מול המחשב בזום.

ואז אנו נוחתים ב- 2021 חגים, ספטמבר, הלחות של אוגוסט עוד פה.
כיתה שלא למדה ביחד הרבה זמן חזרה ללימודים.
המורה צריכה להשתלט מחדש על 30 ילדים.

אין לה זמן לזה!!!

המורה מתחילה איזשהו שיח: "אתה לא מקשיב לי…" "למה אתה לא יושב?" "הילד נראה מנותק" השיח הזה מגיע לאוזני מורים נוספים בחדר המורים, מגיע לאוזני הילדים בכיתה, הילד בעצמו מתחיל להפנים מי הוא ו"מה יש לו". 

כמעט בטוח שהוא לא יודע (עדיין) לדווח על איזה קושי בוויסות חושי ומה גורם לזה (אפילו המורה שלו לא מכירה את המושג הזה?!).

יכול להיות שהוא פשוט מתחיל לחבר את הקושי בוויסות למה שהוא שומע שאומרים עליו בסביבה שלו ומסיק מתוך הדברים על עצמו – אם הכסא לא נוח לי אז זה לא בגלל שהכסא לא נוח לי אלא כי לי קשה לשבת לאורך זמן – יש לי "קוצים בתחת"

אני מביט מהחלון ומתנתק מהרעש בכיתה – אני "מעופף", אני "טייס" ולא בקטע טוב.

הילד הזה כרגע גם בפיגור לימודי והזום לקח אותו צעד אחורה (תשאלו את כל מורות להוראה מתקנת שעובדות מסביב לשעון ואין להם שעה אחת פנויה בשבוע בשנה הקרובה) דבר שמקשה עוד יותר על התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז בכיתה. מקשה על המורה להתקדם ומקשה על הילד להדביק פערים. הפער גדל עם כל שיעור שעובר ומדגיש את הקושי והשונות בין הילדים בכיתה.

השיח של הילד עם עצמו משתנה. הוא ולא חושב על הכיסא שקשה לו או על התווית בחולצה או על קושי אודיטורי. כי אם המבוגר אמר אז ככה זה! והמורה בטוחה שהאתגר שעומד מולה זה התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז בכיתה שלה.

רגש מתחיל ממחשבות שמתחילות ממילים. הביטוי החיצוני – ההתנהגות. כדאי לוודא שהמילים שהילדים שומעים הם חיוביות על מסוגלות וכוח. כך הדיבור הפנימי (כולנו עושים את זה!) יהיה חיובי יותר.

ד"ר איירין ארון (אדם רגיש מאוד) אומרת כי אבחון מוטעה של אימפולסיביות וקושי במיקוד כ-ADD/ADHD  עלול לקרות בגלל נורמות חברתיות.

עומס על מערכת הבריאות בישראל ובעולם בכלל, בעיקר בגלל עודף בהפניות להתפתחות הילד, לאבחון ולטיפול. במילים אחרות, זה יותר מקובל חברתית להיות מאובחן עם ADD/ADHD מאשר להיות מאובחן כ SPD. במילים אחרות, אם יש ככ הרבה דיווחים והפניות על ילדים שמתנהגים באופן תואם את הקריטריונים של X והפתרון עבורו הוא גם רווחי, גם יעיל מאוד וגם זמין כל-כך… אז למה הילד הזה שונה?

If it looks like a duck, swim like a duck and quacks like a duck – it can’t be a zebra 

the duck test – ורסיה שלי על* 

מתוך זיכרונות שלי את עצמי בגיל היסודי (מי ידע אז על קשב וריכוז?! ו- ויסות חושי היה "שייך" לספקטרום האוטיסטי) התמודדות עם קשב וריכוז בכיתה זה 30 ומשהו ילדים קופצניים יותר או פחות ומורה אחת שנואשת לכמה דקות ריכוז ושקט כך שלפחות תוכל לסמן וי על השמות. וכך כל ילד שנראה קופצני או חולמני יותר מהשאר מתוייג כילד שצריך "לשים עליו עין".

התמודדות עם קשיי קשב וריכוז בכיתה זה כשהילד לא מדווח על מה בדיוק מציק לו ורק אומר בכלליות שמשהו לא נוח לו. או שאנחנו מקבלים דיווח מהמורה שהילד שלנו עשה מפריע אבל חסר בו דיווח מה קדם להתנהגות הזו…

אם חסרים לנו פרטים רבים ויש חוסר דיוק בדיווח שלנו, הרופא שמולנו לא יודע כי התנהגות הילד נובעת ממרקם האוכל בקופסת האוכל שלו, מהעובדה שגרביים מחליקים לו בתוך הנעל, הטיקט בחולצה עוקץ לו את העור. אולי זה בכלל האור בכיתה בהיר וחזק מידי או שהרעש מהכיתה והמסדרון מקשה עליו לשמוע את המורה ולכן הוא פספס את תחילת השיעור ועכשיו, הוא לא מבין כלום.

כמבוגרים שאחראים על הילד ומאוד רוצים לעזור לו – חייבים להכיר את הדברים הקשורים לחושים של הילד באופן מובהק.

קשיים שנובעים מעודף אינפורמציה ועומס על מערכות קליטה ועיבוד יעיל של מידע – התנהגות שיכולה להתפרש כהפרעת קשב וריכוז בעקבות אי דיוק בדיווח שלנו. ככל שנדע יותר את הסיבות לקשיים, את הניואנסים של ההתנהגות השונה של הילד – כך נעזור גם לילד, גם לנו וגם למורה בהתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז בכיתה.