למה השבחים שאתם מרעיפים על הילדים שלכם לא מועילים להם?

איך להחמיא לילדים מבלי לפגוע במוטיבציה שלהם?

אתם מכירים את זה בוודאות. כולנו, בתור הורים, מוצאים את עצמנו משבחים את הילדים שלנו, מרגע לידתם, ולפעמים בצורה מוגז

מת.צירוף המילים "כל הכבוד" נזרק לחלל האוויר באופן אוטומטי, על כל מצמוץ או מחיאת כף של ילד.
אז בהחלט חשוב לחזק את הילדים שלנו ולהעצים אותם, להרבות בחיבוקים, עידוד, ומילים טובות שיעזרו להם להרגיש טוב

עם עצמם, אבל בין זה לבין עודף תשבחות אוטומטי, קיים הבדל משמעותי.

אילו שבחים הייתם מעניקים לילד שלכם על מגדל הקוביות שלו?

חנות

5 סיבות מרכזיות מדוע להימנע מעודף יתר של שבחים

"שליטה מצופה בסוכר"

פעמים רבות אנחנו משבחים את הילדים כדי לחזק התנהגות שבעצם מועילה בעיקר לנו. למשל, אחרי שהם סידרו את החדר, או אכלו יפה בלי להפיל דבר מהצלחת.

יכול להיות שעצם זה שהם עשו עבודה טובה, משרת יותר את הנוחות שלנו, ופחות את הצורך הרגשי שלהם?

ילדים קטנים מחפשים כל הזמן את האישור שלנו, ההורים. עלינו מוטלת האחריות שלא לנצל את  המצב לנוחיות האישית שלנו, כי הם עלולים להרגיש את זה, גם אם לא יודעים להסביר את זה במילים.

ריטה דה ווריס, פרופ' לחינוך באוניברסיטת צפ' איווה בארה"ב, קוראת להתנהלות מהסוג הזה "שליטה מצופה סוכר". אנחנו מעניקים לילדים פרס או עונש, כדי שהם יצייתו לרצונות שלנו. אבל הגישה הזאת פחות מכבדת לטענתה, ולכן היא ממליצה לעבוד עם הסיטואציה והילדים כדי לשפר את התקשורת בבית, ואת הלימוד על המציאות: איך התגובה או המעשה השפיעו עלי, או על אנשים אחרים בסיטואציה?

 

  1. יצירת מכורים לשבחים

נכון שאנחנו לא באמת יושבים וחושבים אסטרטגית איך השבחים שלנו ישלטו על הילדים, ולפעמים אנחנו אמת  מרוצים ממה שהם עשו, אבל במקרים מסוימים, במקום לחזק את הילדים שלנו, השבחים המרובים יכולים להגביר את התלות שלהם בנו.

במקום לחשוב ולעצב את השיפוט שלהם על המציאות באופן עצמאי, הם יותר ויותר יסתמכו על סרגל השיפוא שלנו על המציאות והם ילמדו למדוד את הערך שלהם על פי המעשים והמילים שגורמים לנו לאשר אותם, בחיוך או במילה טובה..

חוקרת מאוניברסיטת פלורידה, בשם מרי באד רו, גילתה שתלמידים שקיבלו יותר מדי שבחים ממוריהם, היו הססניים יותר בתשובות שלהם. ברגע שמבוגר לא הסכים איתם על משהו, הם נטו לרדת מהרעיון, ופחות התמידו במשימות קשות ובשיתוף תלמידים אחרים ברעיונות שלהם.

שבחים מרובים גורמים לילד להרגיש פחות בטוח בעצמו, ולהזדקק לעוד ועוד שבחים, גם כשיגדלו להיות מבוגרים, ואת זה אנחנו בהחלט לא רוצים.

 

  1. לגנוב את ההנאה של הילדים

מעבר לתלות, הילדים שלנו זכאים ליהנות מההישגים שלהם, להיות גאים בעצמם, ולהחליט מתי הם רוצים להרגיש כך. כשאנחנו אומרים לילדים שלנו כל הזמן "מדהים, כל הכבוד", אנחנו בעצם מכוונים אותם להרגשה מסוימת.

נכון שבמקרה של פעוטות וילדים צעירים, ההכוונה שלנו הכרחית, אבל עודף תשבחות באופן קבוע, שבעצם שופטות את פעולת הילד (גם שיפוט לטובה הוא שיפוט), לא ממש מועיל להתפתחות שלו.

זה ממש בסדר להנות מפעילות הילדים, לשמוח כשהם מצליחים לעשות משהו לראשונה, או טוב יותר מהפעם הקודמת, אבל במקום להמשיך באוטומט למשפטים בסגנון "כל הכבוד, מי גאון של אבא?" רצוי לחכות ולתת להם לשתף אותנו בשמחה שלהם ובתחושות הגאווה וההצלחה.

 

  1. לאבד עניין

תיעוד מחקרי הראה, שככל שאנחנו מרבים לשבח אנשים על משהו, כך הם נוטים לאבד עניין בפעילות שעליה שיבחנו אותם. כי, בעצם, פתאום, המטרה היא כבר לא רק לצייר, או לחשוב על רעיון, או ליצור משהו, פתאום המטרה היא לקבל מאיתנו חיזוק.

במחקר שערכה ג'ואן גרוסק מאוניברסיטת טורונטו, ילדים צעירים שקיבלו שבחים לעתים קרובות, על מעשים נדיבים שלהם, נטו להיות פחות ופחות נדיבים מיום ליום, בהשוואה לילדים אחרים.

במילים אחרות, הנדיבות הפכה להיות אמצעי לקבלת השבח, בעוד שתחושות הסיפוק והשמחה שהיא מעניקה הפכו להיות שוליים או אבדו אי שם בדרך.

 

  1. הפחתה של הישגים

האמירה החוזרת על עצמה "כל הכבוד" פוגעת לא רק בעצמאות, בהנאה ובעניין של הילדים, אלא יכולה גם לפגוע ברמה שבה יבצעו הילדים את המשימה.

במחקרים מתגלה, שילדים המרבים לקבל שבחים על ביצוע משימות יצירתיות, נוטים להיכשל במשימה הבאה ולהצליח פחות מאחרים שלא קיבלו שבחים מלכתחילה.

זה קורה בעיקר כיוון שהשבחים יוצרים עליהם לחץ להמשיך ולהצליח, וזה משפיע על היכולת שלהם משתי סיבות:

א׳. הם התחילו לאבד עניין במשימה.

ב׳. כעת הם נוטים לקחת פחות סיכונים, כדי לשרת את המטרה החדשה: להמשיך לקבל מחמאות ושבחים

כוונה טובה, תוצאה הפוכה.

דניה

דניה

אני דניה, מטפלת בלקויות למידה וקשב וריכוז בשיטת רביב, באמצעות תנועה, יוגה, אומנות ומתמחה בטיפול בילדים ונוער בגישה התנהגותית-קוגניטיבית • CBT • בחסות איט"ה.

כזו אני – ויסות חושי בתכל'ס – נוצר עבור הורים לילדים עם קשיי ויסות חושי, לקויות למידה, קשב וריכוז.

הורים שרוצים לגדל את הילדים בנחת, עם ולצד הקשיים הנלווים, ככל שעובר הזמן – כאן תקבלו כלים להתמודדות ביום יום, בתכל'ס.

כאן תקבלו הזדמנות לשקט נפשי ולשיפור באיכות החיים שלכם ושל ילדכם, עם או בלי קשיי ויסות חושי, קשב וריכוז ו/או לקויות למידה.

איך להחמיא לילד.ה?

האם הסיבה לשבח ברורה לכם או לרוב מופעלת על טייס אוטומטי?

לא קל להפסיק להחמיא לילדים, בטח בהתחלה. אבל הילדים צריכים את התמיכה שלנו ללא התניות.

אז מה כן מומלץ לומר לילדים כשהם עושים משהו חיובי או מרשים?

  1. אל תאמרו דבר

יש אנשים שנוטים לחשוב שחובה לחזק פעולות עזרה או שיתוף של ילדים, כי ילדים בבסיסם הם רעים ולא מחונכים, ולכן באחריותנו  לתת להם את הסיבה להיות נחמדים וטובים (באמצעות חיזוקים חיוביים).

אבל אם נשנה את הגישה הזאת, יכול להיות שלא נצטרך שבחים בכלל.

2.אימרו את מה שראיתם

בצורה פשוטה ולא שיפוטית: "נעלת לבד את הנעליים" או "ציירת בית ממש גדול". התייחסות כזאת משדרת לילדים מסר ששמנו לב למה שהם עשו, ומאפשרת להם לשמוח ולהתגאות  בעצמם

אם הילד עשה מעשה נדיב או אמפטי, אפשר לעזור לו להבחין בהשפעה המיטיבה שהייתה למעשה שלו על מישהו אחר: "תסתכל, נראה שהוא מאוד נהנה מהחטיף שנתת לו".תגובה זו מדגישה את האפקט שהילד יצר במעשיו ואת הכוח שיש לו להשפיע על העולם בו הוא חי, לעומת חיזוק חיוב המשקף בעיקר את  שאנחנו ההורים מרגישים לגבי המעשה.

  1. דברו פחות, שאלו יותר

במקום לשבח ולומר לילדה איזה חלק מהציור שלה אהבנו, עדיף לשאול אותה מה היא הכי אוהבת בציור, או מה היה לה הכי קשה לצייר, או איך היא יודעת לצייר משהו, ובכך לעודד עניין והעמקה בתהליך היצירה, ופחות בתוצאה שהתקבלה בעקבותיו

לסיכום, לא כל החיזוקים החיוביים מזיקים, וכמו בכל דבר – גם כאן חשוב לשים לב למינונים.

מחמאות הנזרקות לאוויר על פעולות שגרתיות, עלולות להזיק יותר מהשבחים שלא נאמרו על ביצועים מרהיבים

לחיות עם הפרעת קשב וריכוז

עכשיו אפשר לישון בשקט

כמה לילות התהפכתי בייסורי מצפון וחרטה על מחמאה שלא נאמרה.

מסתבר שזה היה לשווא. כעת שאני מבינה את ההיגיון בדבריו של כותב המאמר ד״ר אלפי קוהן, המחשבה על מספר המחמאות ריקות התוכן שנאמרו מפי ומפי הסובבים את ילדיי לאורך השנים, כפיצוי, כביטוי לאהבה, בהיסח דעת, מתוך חוסר אונים, באדיבות, כמניפולציה ועוד – קצת גורמת לי להתכווץ.

פלא שהילדים יושבים על הספה בחופש הגדול ומקרקרים ״אמא אמא אמא אמא״? הם לא מצליחים למצוא תעסוקה עצמאית ליותר מ15 דקות רצוף, מבלי לבדוק איך הם נראים בעיניי ואם אני עדיין חושבת ורואה עד כמה הם מדהימים, כישרוניים, מוכשרים ואלופים.

מסקנה: אין מנוס מלעצור רגע לפני שמילות השבח משתחררות לאוויר, ולהגיב מתוך בחירה מודעת: מהם הערכים שאותם אני רוצה לקדם אצל הילדים? והאם מה שאני הולכת לומר עכשיו הולך לשרת את הערכים האלה?

רשימה-של-קשיי-קשב-תמונה.jpg

כל הכבוד? על מה ולמה?

במקום לגדל דור של ילדים מנופחים מחשיבות עצמית ובבגרותם נאמר שהם מפונקים או נתפלא למה הם רודפים אחרי לייקים ברשתות החברתיות במקרה הטוב

צמד המילים "כל הכבוד" לא יוצא מפי שנים. בתחילת ההורות שלי אכן אמרתי כל הכבוד באי נוחות מסוימת כי באמת הרגשתי שהיא מבטאת פחות מידי את התחושה שלי לדבר מה שהילד עשה ויותר מידי כמו סיסמה גנרית אחרי ביצוע מספק לבקשות שלי.

כשהחלטתי עם עצמי להיגמל מצמד המילים "כל הכבוד" כיוון שהיה חלול מידי לטעמי גיליתי כי זה הרגל שהפך לנוח מאוד, נוח מידי, עבורי.

לא רק שהוא חיובי במשמעות שלו והפך מהר מאוד לאוטומט שתקף על הכל (מציור בגן ועד צחצוח שיניים) עכשיו הבעיה היא שלא לומר "כל הכבוד" מרגיש לי קר ומנוכר והתקשתי למצוא חלופות הולמות. מה עושים?

כך רשמתי לי תזכורת על פתקים מפוזרים ברחבי הבית להימנע מ"כל הכבוד" ואת החלופות האפשריות – להתייחס לתוכן: להפנות את השאלה חזרה אליו, לבחון ביחד את העניין שלו במה שעשה או לא עשה. או לא לומר דבר.

נותר לי רק להסתכל קדימה. בכל יום אני לומדת משהו חדש שהופך אותי לאמא טובה יותר.

והאמת- כמה טוב שכך.

*מבוסס על המאמר "שבחים והשפעתם על התנהגות ילדים בגיל הרך / אלפי קוהן" בתרגום מעולה של רונית כפיר

לקביעת שיחת ייעוץ – 30 דקות ב ZOOM

מהי הפרעת קשב וריכוז בבית?

כשהורים מבקשים מילדי הקשב שלהם משהו שנשמע שגרתי ומובן ובטוחים שהבין. 

הילד לא מסדר את החדר? לא עושה שיעורי בית? אז הנה שיעורי הבית שלכם. משפטים כמו "סדר את החדר" "עשה שיעורים" וכו' גורמות לילדי קשב לפאניקה. אין להם מושג למה אתם מתכוונים. לסדר את החדר? מאיפה להתחיל?! לכן, כל משימה פרקו לשתיים שלוש הוראות קצרות וברורות ו"תנו להם בכפיים" שבחו את הילד על כל הצעדים שהשלים במשימה – על הקשבה, על ארגון והשלמה של משימה. כך הוא מקבל משוב חיובי כתגמול מיידי.

מהי הפרעת קשב וריכוז בחיי משפחה? כיוון והפרעת קשב היא תורשתית קרוב לוודאי יותר מאדם אחד בבית מתמודד עם קשיים נלווים להפרעת קשב. זה יכול להיות שני ילדים, שני ההורים או הורה וילד. השמחה גדולה והבלאגן חוגג.

מהי הפרעת קשב וריכוז בחיי המשפחה? מחקרים מראים שהורים שיש להם הפרעת קשב "עובדים" קשה יותר עבור ילדם לעומת הורים ללא הפרעת קשב וריכוז. הורים עם הפרעת קשב ערים לניואנסים של הפרעת קשב מגיל אפס, הרבה לפני שהילד עולה לכיתה א'. זר לא יבין זאת.

הורים עם הפרעת קשב וריכוז מפצים יותר, כנראה מתוך תחושת אשמה, מתבוננים ורגישים יותר להתנהגות של הילדים כביטוי לקשב וריכוז; כהורה עם הפרעת קשב אני מעידה על תחושת אשמה שמלווה אותי על הגנטיקה ומתנת הקשב שהורשתי לבן שלי.

כשהבת שלי עלתה לגן חובה והשנה לכיתה א' היה בי איזה מתח של "כן או לא?" וכל משפט מהגננת והסייעות ומדריכי חוגים היה נכנס לתוך רשימה של "כן/לא הפרעת קשב".

בעיקר כי בגן רואים חוזקות מדהימות של יצירתיות ואני באוטומט חושבת על יצירתיות כפועל יוצא של תפקודים ניהוליים נמוכים יותר = קשב וריכוז.

לשמחתי, במקביל ליצירתיות השופעת ממנה מתקיימות גם תכונות של סדר וארגון, של עבודה על פרויקטים לפי סדר ורצף פעולות, הבנה טובה של הוראות, יכולת איפוק, הקשבה ועוד ועוד – אז (בינתיים) השוויתי כוחות 1:1 מול הגנטיקה.

הקשיים שלרוב לא תמצאו בספרות מקצועית הם השגרה היומית, התכל'ס!

אז איך אני משפרת את עצמי לטובת הילדים? 

מגבשת רוטינה שתתמוך ותתאים לי. הרבה יותר מדוייקת מהנוכחית.

חשבו על רוטינה פשוטה, 3-4 פעולות, שעובדת על חצי אוטומט-ונעשית כמעט מעצמה. 

בשביל לעשות את זה טוב יותר, יעיל ומספק נפרק כל אחת מהפעולות האוטומטיות ונרכיב עליהן תומכי זיכרון לדברים נוספים חשובים שלא נעשים באוטומט ונשכחים מאחור.

שני מפתחות זהב:

🔑 רוטינת בוקר מתחילה מהלילה – נכון שאני "מתעוררת" בלילה כשכולם במיטות ויש לי זמן לעכל את היום שהיה אבל אני מבינה שהדבר פוגע ביכולות שלי ביום שאחרי אם אשאר ערה אחרי חצות. 

🔑 לבנות את שגרת הבוקר פשוטה ככל האפשר. כך אוכל לגרוף את הפרס מהר יותר ולהחזיק ברוטינה לאורך זמן.

בתור התחלה: לא אכניס הרגלים חדשים לשגרה היומית. נכון זה מלהיב? לתכנת את הבוקר שלי מחדש. בטוח שאצליח להוסיף 10 דקות מדיטציה, לעבור על רשימות הכתיבה שלי, לארגן ארוחת בוקר מפנקת ואוכל לבית-ספר, להוריד את הכלבה לסיבוב וכל זה לפני שהילדים מתעוררים. ברור! שלא. לא לאורך זמן. לכן אדבוק ברוטינה בסיסית, פשוטה ומתגמלת. תמיד אפשר להוסיף לה אחר-כך.

אחת הדרכים לעשות זאת באופן יעיל הוא לחבר הרגלים דומים ובהמשך כשארצה להוסיף חדשים אצווט אותם למוכרים הדומים להם. 

הפרעת קשב וריכוז - יש פתרונות שעוזרים

לדוגמא: אם אני שוכחת להעביר חוט דנטלי בבוקר לכן אשים אותו ליד מברשת השיניים שלי כך שלא אחפש אותו ואשכח. יותר מזה, אכניס את מברשת השיניים ואת החוט הדנטלי למקלחת כך ערמתי שלושה הרגלים יחד. 

דוגמא נוספת: אם אני שוכחת לקחת פרוביוטיקה בבוקר אמקם את הבקבוק ליד מכונת הקפה. בנוסף, התחלתי לפתוח את הבוקר עם שתי כוסות מים לפני הקפה. לכן אוציא כוסות מים מוכנות לשימוש והן יעמדו ליד מכונת הקפה שנמצאת בסמוך למתקן המים. 

דוגמא שלישית: התארגנו הילדים: מכינים את תיק בית ספר ערב קודם ומניחים בכניסה. ככה גם עם הבגדים. על הספה בסלון ליד המטבח. שם הם מתלבשים תמיד, למה לשקר לעצמי?!

אפשר וגם דורש פחות מחשבה לעשות קופי-פייסט על הרגלים ישנים ולא יעילים: אזכר איך העירו אותי בבוקר (במשך 30 דקות קראו לי "דניה, תקומי") אז ככה גם אני אעשה עם הילדים. לא משנה אם זה יעיל או לא. פשוט לבלות כל בוקר מחדש בשכנוע הילד לקום, להתלבש ולצאת מהבית לכיוון בית הספר. 

אני לא מתכוונת לתלות שלט על הדלת – פה לא גרים בכיף!  לכן דברים חייבים להשתנות.

הדבר החשוב: לא משנה מה ההרגל בו תבחרו, ה"פרס" שאקבל מלעשות אותו חייב להיות מיידי. 

הרגל – פרס: מוציאים את הכלב בבוקר? הקשיבו תוך כדי לפרק בפודקאסט מעולה. 

האתגר של לקום בבוקר: לקום עם השעון המעורר מבלי לעשות snooze אפילו פעם אחת. בכמה דרכים חדשות אני יכולה לקדם את זה? 

הצד היצירתי שלי מצא 8 דרכים חדשות שלא בדקתי עד היום. ביניהם משמרות בוקר: כל שבוע אחד מבני המשפחה אחראי להעיר את כולם באופן אישי (במקום שעון מעורר עד שלב הצעקות "לקום!!!!!!!!!").

רעיון נוסף הוא ללכת לישון מוקדם. חתרני, אני יודעת 🙂 אבל מוקדם באופן יחסי כך שיחזיק לתקופת זמן ממושכת. כחלק משגרה, רוטינת ערב. חצי שעה מוקדם יותר בתור התחלה. הולך לנו טוב? מגדילים לשעה מוקדם יותר. אבל לא יותר. ניקח זמן של תרגול המיומנות המשפחתית החדשה, נבדוק את ההשפעה של השינוי על איכות החיים שלנו (פחות עייפים בבוקר? ניצחנו!) ומשם נדייק עוד.

מצאו את הקבוע בתוך עולם משתנה

אני רוצה להיות עבור הילדים שלי האדם הזה בחיים שלהם, שמבין ורואה אותם באמת – האדם שהייתי מאחלת לעצמי כשהייתי ילדת קשב. 

אני שואפת להיות האדם שמבין שלא הכל צריך להתנהל על אוטומט והורות היא לא שטנץ. נכון שהילדים גדלים "גם כך" כמו שאמר לי הורה שבא לטיפול "אז למה לחשוב על זה יותר מידי?" לטעמי, כמו כללים וחוקים גם הרגלים נועדו כדי לשבור אותם. או לפחות לא להחזיק בהם כתורה מסיני. 

כזו אני.

תנסו גם. כתבו על דף חמש דרכים אפשריות להעיר את הילדים אחרת. ותבדקו אותן אחת אחת. מה שעובד תשאירו, מה שלא – להפסיק להשתמש בה.

באהבה, דניה.

מארז למידה והעשרה

שני סרגלי קריאה

שני משפרי אחיזת עיפרון

קופסת 50 חידות מתגרדות

85₪

שתפו ועזרו להורים נוספים בהתמודדות היום יומית עם ילדי קש"ר, לקויות למידה וקשיי ויסות חושי – לגדל ילדים בנחת!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.